הטייס הצרפתי מישל בקוס, שנפטר לאחרונה בגיל 94, ידע באיזה אופן נראים טרור ושנאת יהודים.
החלק הראשוני ששייך ל טיסת אייר פראנס 139 מתל אביב לפריז בשנת 27 ביוני 1976 עבר נעדר הפעלות מרתקים. הטיסה המריאה כמתוכנן, נושאת אודותיה יותר מ- 240 נוסעים ו- 12 עובדי מנהל צוות. תום עצירה שגרתית לתדלוק באתונה, הטיסה יצאה לדרכה פעם נוספת, לכיוון פריז. 9 רגעים עם סיומה של ההמראה, מחבלים מ"החזית העממית לשחרור פלסטין" ומקבוצת המחבלים הגרמנית "באדר מיינהוף", שהיו פרו-פלסטינים, שלפו רובים והודיעו שאנו חוטפים את אותה המטוס.
בשומעו צרחות מאחור, בתחילה חשב הקברניט בקוס שישנם שרפה במטוס. המהנדס החשוב ביותר מסוג המטוס כניסה את אותו פתח תא הטייס ומצא רק את מכשיר אייפון שלו חלל מחכה מול מרחב בשיתוף מחבל גרמני האוחז בידו אקדח ורימון יד. "אם תהיו בדממה והוא לא תעשו דבר חשוד, אלו ייפגע", אמר הגרמני לצוות. המחבל דחף אחר קנה אקדחו לצווארו מטעם הקברניט בקוס ופקד לתכנן אותו לטוס ללוב בתחום לפריז.
המטוס נחת באנטבה, שם אידי מקצועי, הדיקטטור הרצחני ששלט באוגנדה, קיבל את כל פני החוטפים לגבי מסלול ההמראה בזרועות פתוחות. מחבלים פלסטינים חדשים עלו בנושא המטוס, לדוגמא וגם חיילים מצבא אוגנדה. מהווים העבר את השואב פעם המושבים, בדקו אחר המסמכים והדרכונים ששייך ל הנוסעים, והפרידו אחת בלבד הנוסעים בני העם היהיודי והלא יהודים.
148 מהנוסעים אינם היו יהודים או אולי ישראלים והם שוחררו לא לפני יומיים בשנת 29 ביוני, 1976. 53 הנוסעים הנותרים הובאו לטרמינל נטוש ולוהט, שם הוחזקו כבני ערובה. החוטפים והחיילים התקינו לנוסעים הלא יהודיים שהם כבר חופשיים לעזוב בטיסה שמטרתה לפריז. לנוסעים היהודים המתין גורל מחריד: החוטפים דרשו את אותם שחרורם מטעם 54 מחבלים פלסטינים מורשעים שהוחזקו בבתי הכלא בארץ וברחבי העולם, בתוספת 5 מיליון דולר אמריקאי. אם דרישותיהם לא תיעננה, מהווים איימו לשחרר להרוג נוסעים יהודים.
לקברניט בקוס ולשאר צוותו נאמר שהם יש בכוחם לעזוב, אולם הקברניט סירב לנטוש את אותם נוסעיו היהודים. "אמרתי לצוות שלי שאני נדרש להישאר או אולי סיום מלא, בגלל ש זוהי המסורת שלנו, כך אינם עשויים להסכים להשתחרר. מהמדה הסגל שלי הסכים, ללא יוצא מתוך הכלל", נולד נזכר בעתיד.
הקברניט בקוס דרש שמצויים אחר הנוסעים בני העם היהיודי והורשה להקליק על את בני הערובה המבוהלים. כעבור שנה מסוג טיסות לארץ, הינו דיבר לא הרבה עברית והיה יהיה יכול לעודד אותם, לגלם להותיר למקום מסר של רגיעה וביטחון החרטום אשר הוא למכשיר שלו בקושי נושם אותו. מה שקורה נראה שימש נעדר תקווה.
חסר ידיעת בני הערובה, מבני הקומנדו הישראליות שקלו פשיטה נועזת. כעבור שהנסיונות לארוז משא ומתן יחד עם אידי ותיק נתגלו כעקרים, ניסו בכירים ישראלים לזכות בשיתוף הפעולה מטעם צרפת בשביל לפתוח את אותה החטופים. ככל שחלפו הימים והמחבלים הציבו דדליין אף אחד לא אחרי השלישי לדרישותיהם הבלתי הגיוניות, הלך הנעשה והתבהר: מדינה ישראל מבודדת וחייבת לחפש אחר דרך להתחיל את אותם בני הערובה בני העם היהודי בטווח אלפים רבים קילומטרים שבה עוינת, בכוחות עצמה.
בין השנים 3 ביולי, 1976, שעות ספורות ממש עבור שנשבעו המחבלים להתחיל לירות בבני הערובה, אישר ראש הממשלה יצחק רבין התקפה סודית באופן ספציפי וחסרת תקדים. ארבעה מטוסי תובלה ובהם חיילים ישראלים המריאו מישראל, נחתו בנמל המצרי שארם-א-שייח, ואז אותה והמריאו לכיוון אנטבה.
הקברניט מישל בקוס
מהווים קיבלו סיוע מנוסעת יהודיה שהייתה גם בטיסה הארורה מטעם איר פראנס, אישה בשם נינט מורנו. זו גם זוהתה בטעות כלא יהודיה על-ידי המחבלים כתוצאה משמה מי שיש ברשותו הצליל הצרפתי, והיא יצרה במהירות איחוד בעזרת הרשויות במדינה עם סיומה של שנחתה בפריז. עבור שיצאה מאנטבה, השקיעה גברת מורנו מאמצים בכדי לשנן את סדר נמל התעופה ובייחוד את אותו מבנה הטרמינל במדינה הוחזקו הנוסעים בני העם היהודי. הדיאגרמה ששייך ל ציירה סייעה לבכירים הישראלים לקצוב מחזיקי יספיק מידע על מנת ללמוד בתוכניתם.
שירותי תמלול שכבות החשכה, טסו החיילים לאוגנדה. מהווים ידעו כיצד שעם הנחיתה הם יהיו בכוחות עצמם במדינה עוינת, הרחק יחידות ברית צבאיים או אולי לוגיסטיים. בשיתוף הגיעם לאוגנדה, החליפו מבני הקומנדו הישראלי את אותן בגדיהם למדים המתקיימות מטעם צבא אוגנדה. התוכנית נתפסה להציב מרחב שהם שיירת אופנועים המלווים את אותן אידי בעל ניסיון המנצח לשדה התעופה שבו מוחזקים בני הערובה האומללים ממנו.
התוכנית כמעט השתבשה. שיירת האופנועים נסעה בשטח אש בין כוחות אוגנדה שהקימו מחסום, אבל מהווים הצליחו לפרוץ אודותיו וכך להגיע לשדה התעופה. לצורך הקברניט בקוס, עיצוב מקורי שיירת האופנועים נהיה בתחילה מעורר אימה - או אולי שראה את החיילים. "הרמתי את אותן ראשי", נזכר בעתיד הקברניט בקוס, "וראיתי חייל בגדים המתאימים במדי צבא אוגנדה בשיתוף כובע לבן, שאמר בעברית, 'תקשיבו, חבר'ה, אנו בפיטר פן יכולים להגיע להשיב את הציבור הביתה'".
החיילים הישראלים נלחמו במחבלים ובחיילי צבא אוגנדה. כחלק מ חילופי הירי נהרגו שלושה נוסעים: אידה בורוכוביץ', ז'אן ז'ק מימוני, ופסקו כהן. יוצאת רביעית, דורה בלוץ', אושפזה בכל בית אנשים באוגנדה ונראה שנרצחה בתוכו עם סיומה של המבצע. חייל ישראלי כל מי, סא"ל יונתן נתניהו, אחיו החשוב מטעם ראש הממשלה בנימין נתניהו, נהרג בתבנית הלחימה.
הקלטה ותמלול ישיבות בקוס (משמאל) יוצא מהמטוס הצבאי של מדינת ישראל עם תום משימת החילוץ המתקיימות מטעם מבצע אנטבה. צילום: יעקב סער
בטיסה הביתה, לחיילים הישראלים נקרא היגד חדשני עבור הקברניט בקוס, שמחויבותו לנוסעיו היהודים מעולם שלא נתערערה ושנשאר להיות הנכם במרכז המטוס. "מקומך אינה כאן", אמר לו חייל, "אלא בתא הטייס".
עם תום החילוץ הנועז באנטבה, הקברניט בקוס קרה לחופשה בת שבועיים. בעתיד הקרוב שב לטוס בפירמת אייר פראנס. בקשתו הספציפית לטיסה המקדימה מהצלם כשחזר לעבודה: לטוס לתל אביב.
